<h1>ספר ערוגת הבושם לרבינו אברהם ב"ר עזריאל רבו של האו"ז — חלק שני סימן ל"ב</h1>
<h2>דף עח:</h2>
כתב ה"ר אלעז' ז"ל שצריך לגלח כנגד הקשר שלא יהא חוצץ. אמת ואמונה כי זה הצדיק לא כיון, דמאי שנא קשר מתפילין עצמן שאין צריך לגלח. ועוד דאמ' בהערל [יבמות ע"ח ע"ב] שאני עובר דהיינו רבייתיה.
<h2>דף קד.</h2>
יד יקדם, [לשון הפייט]. טעמו של דבר בתפילין של ראש ש"ד הרי שד על כן יקדים של יד, ר'י'ח' ב'ש'ם' ניחוח. ותימה למה מניח של ראש כשאין לו של יד. עת יעדם, [לשון הפייט]. יעדם מלשון ועדית עדי דיחזקאל [כ"ג] כעיניין וכדיקדוק שהוא לשון עדי שאחריו שאשה לובשת תכשיטי נוי לעדי. גם כאן פי' כשילבש תפארת תפילין יקדים של יד לשל ראש ובעת שחולץ יחלוץ של ראש ואחר כך של יד. וטעמ' דכתוב ולטוטפות בין עיניך, פי' בעינן בשעה שהוא של ראש שיהיו נקראים טוטפות דמשמע תרי והיינו כל זמן שבין עיניך יהיו שתים [מנחות ל"ו ע"א], כלומ' שיהו של יד כבר מונחים, ומהאי טעמא גופיה כשהוא חולץ חולץ של ראש ואחר כך של יד. והא דאמ' בהקומץ רבה [שם] בשלמא כשמניח מניח של יד ואחר כך של ראש משום שנ' וקשרתם לאות על ידיך והדר והיו לטוטפות בין עיניך, משום דאכתי לא ידעינן טעמ' דכל זמן שבין עיניך יהיו שתים, אבל אחר שלמדנו כל זמן שבין עיניך יהיו שתים תרווייהו נפקי מיניה. ורש"י שפי' בפ' אמר להם הממונה [יומא ל"ג ע"ב] עבורי דרעא מטוטפתא אסור. שאסור לאחר תפילין שבזרוע לתפילין של ראש, אלא יניח (תחילה) של יד תחילה דהא בזרוע פגע ברישא ואין מעבירין על המצות, משגה הוא חדא דאין שייך אין מעבירין על המצות אלא כההוא דפ' הוציאו לו [שם נ"ח ע"ב] דכי פגע בההיא קרן פגע ברישא ובההוא מתחיל כי הדם כבר בידו וכי פגע בההוא קרן ראוי לתת בה ואם היה עובר לקרן אחר היה עובר על המצוה. וכי ההיא דפ' אמר להם הממונה [שם ל"ג ע"א] דישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נירות, וכי האי גוונא בתפילין אם היה תופש בידו תפילין של יד ושל ראש והיה מניח של ראש תחילה היה שייך אין מעבירין על המצות, אבל לקחת של ראש ולא של יד ולהניח על של ראש אין שייך אין מעבירין על המצות אחרי שאין של יד בידו, ותו מאי האי דיהיב טעמ' דאין מעבירין על המצו' הא מקרא נפקא לן דכל זמן שבין עיניך יהיו שתים. ופר"ח עבורי דרעא אטוטפתא להעביר תפילין של יד בְכִילַיין קודם תפילין שבראש אסור למה כשיבא להוציאן יעלו בידו של ראש ואסור להניחם קודם של יד כדמפורש (בס"ג) [בסוגיא] דפ' הקומץ רבה תנ' כשהוא מניח מניח של יד תחילה ואחר כך מניח של ראש, מאי טעמ' והיו לטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהיו שתים. וכן פי' בספר יריאים, אך פי' בספר יראים לשון עבורי דרעא, אקדומי, כלומ' להקדים לתתם לנרתיק תחילה כמו ויעבור את הכושי [ש"ב י"ח]. אחרי שנתברר שאסור להניח של יד למטה בכלי, א"כ כשמניח של ראש למטה ועליהם של יד מצוה קא עביד וצריך לברך אקבו"ץ על הנחת תפילין. והכי אית' בפ' הרואה בירושלמ' [ברכות פ"ט ה"ג] כשהוא מניחן אומ' על הנחת תפילין כשהוא לובשן אומר על מצות תפילין. לשון כשהוא לובשן מוכיח, כי כשהוא מניחן, פי' כשהוא חולצן ומניחן בכלי כדינם אומ' על הנחת תפילין, ועל דברי הראשונים שכתבתי דאין שייך דאין מעבירין על המצות וכו', קשה מדתנן בתמיד [נשחט (פסחים ס"ד ע"א)] שוחט מקבל את המלא ומחזיר את הריקן, ואומ' בגמ' אבל איפכ' לא מסייע ליה לריש לקיש דאמר אין מעבירין על המצות, הילכך ה"פ כלומ' אי לאו קרא שמעינ' מדריש לקיש דאין מעבירין על המצות וה"פ מקרא ומריש לקיש שמעינן דעבורי דרעא אטוטפתא אסור.
יד יקדם, אומר אני מי שטעה והקדים של ראש לשל יד מה שעשה עשוי וקיים מצות הינוח תפילין, אך מצות סדר הינוח לא קיים ואסור לחלוץ ולהניחם כדינם ולברך עליהם, שמברך ברכה שאינה צריכה מתרי טעמי חדא דסדר הנחתן אינו בציוי מפורש אך מדרשת ולטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהיו שתים, וכל כי האי גוונא אפי' במצוה אחת לא מעכב דהוי כמצוה אחרת או כהידור מצוה כמו ולקחתם לכם לקיחה תמה ולא חסר וכיוצא בו, כמו שפירשתי בפיוט שש מאות. מה שכתבתי דסדר הנחתן אינו כציוי מפורש לית' מדאמ' בהקומץ בשלמא כשהוא מניח מניח של יד ואחר כך של ראש וקשרתם לאות על (ידכם) [ידך] והדר ולטוטפות בין עיניך, אלא כן הוא אע"פ שסדר הנחתן כציוי מפורש, אפי' הכי לא מעכב דהן שתי מצות שאין מעכבות זו את זו ולא יהא טפל חמור מן העיקר שאם לא היה מניח של יד היה מקיים מצות תפילין של ראש, ועכשיו שהניח של יד ויהא שלא כסדר וכי גם של ראש לא קיים. וא"ת אין ה"נ, דהא במשנת חליצה [יבמות ק"ד ע"א] דקריאה לא מעכבא לד"ה אפי' הכי אמרינ' בפ' אילו נאמרין [סוטה ל"ב ע"א] לר' יהודה אם קראה בכל לשון חליצתה פסולה, י"ל כאשר פירשו רבותינו דר' יהוד' פליג אתנא דפ' מצות חליצה וסביר' ליה דקריאה מעכבא ומשום הכי אם קראה בכל לשון חליצתה פסולה. ואמ' ר' יהוד' לא נחלקו ר' אליע' ור' עקיב' בדבר זה דקריאה מעכבא דכי האי גוונא אמרינ' בפ' ר' אליע' דמילה [שבת קל"ה ע"א] גבי פלוגת' ב"ש וב"ה. הילכך נקוט האי כללא בידך כל שתי מצות שאין מעכבות זו את זו ויש להם סדר אפי' בציוי מפורש אותו סדר לא מעכב, אך שמצות הסדר לא קיים. כגון תפילין וסדר חליצה דחולצת ואח"כ רוקקת ותרומה ובכורים, דתנן בפ"ג בתרומות [מ"ז] דביכורים קודמין לתרומה מפני שהן ביכורים לכל ואפי' הכי תנן בפ"ג דתרומות [מ"ו] שאם הקדים תרומה לביכורים מה שעשה עשוי וגבי חליצה ורקיקה תניא [יבמות ק"ו ע"ב] בין שהקדים חליצה לרקיקה בין שהקדים רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי וטעמ' דקיי"ל כר' עקיבא [שם ק"ד ע"א] דרקיקה לא מעכבא. והת' [ק"ה ע"א] מפר' טעמ' כיון דלא מעכבא גם סדרן לא מעכב. הילכך לא מיבעיא לאביי דאמ' בפ"ק דתמורה [ד' ע"ב] כל היכי דאמר רחמנ' לא תעביד אי עביד מהני וכ"ש הכא דמהני השת' במקום שאזהרה בלאו אפי' הכי מה שעשה עשוי כ"ש שאזהרה בעשה דמה שעשה עשוי אלא אפי' לרבא דאמ' לא מהני דווק' באזהרת לאו, משום דלקי אבל באזהרת עשה דלא לקי (לא) מהני דהכי מסיק בפ"ק דתמורה אליבא דאביי אי ס"ד דלא מהני אמאי לקי. והמבין יבין כי הבל הוא, דהת' לאו טעמ' יהיב למימ' דמשו' הכי מהני משו' דלקי אלא גלוי מילת' בעלמא הוא, כלומ' המלקות מוכיח דמהני דאי לא מהני אמאי לקי, תדע דבאזהרת לאו יותר נר' לומר דלא מהני מאזהרת עשה, דתנן בפ"ג דתרומות המקדים תרומה לביכורים יצא אע"פ שהוא עבר בלא תעשה מה שעשה עשוי. מדקאמ' אע"פ שמעינ' דיותר נר' לומ' מה שעשה עשוי אם לא היה עובר בלא תעשה. ובפ"ק דתמורה [ה' ע"ב] פריך לרבא מתרומה ובכורים ופריך התם אהדריה קרא מכל מעשרותיכם תרימו, ובסוף מעשר שיני ירושלמי [פ"ה ה"ה] גם נתתיו ללוי מיכאן שאין נותנין מעשר לכהונה אמר ר' יונה זאת אומרת נשרף טבלו אינו יכול להתוודות אית תנאי תנן כל המצות הכתובות מעכבות, פי' כל המצות שבפרשה שבהן הוי וידוי מעכבות כמו ביכורים ותרומה ומעשר שיני שאם הקדים תרומה לביכורים, או מעשר לתרומה, או מעשר שיני למעשר ראשון שאז אינו מתוודה. וטעמ' דמילת' מפני שכתב בוידוי [דברים כ"ז] ככל מצות' אשר צויתני הנה לא עשה ככל המצוה והכי תנן במעשר שיני [פ"ה מי"א] ככל מצות' אשר צויתני הא הקדים מעשר שיני לראשון אינו יכול להתוודות. ומסיים בירושלמי דמעשר שיני [פ"ה ה"ה] רב אחי בר פפא בעי קמי ר' זעירא אפילו הקדים תפילין של ראש לשל יד א"ל אף אנא סבר כן. פי' רב אחא בעא למ"ד כל המצות שכתובות מעכבות נרצה לומ' שאפי' הקדים של ראש לשל יד נמי מעכבות. ולשון אפי', כלומ' אפי' תפילין שהן שתי מצות שאין מעכבות זו את זו סדרן מעכב. א"ל אף אנא סבר כן, פי' אליב' דהנהו תנאי דתנן כל המצות שכתובות מעכבות. ואליבא דהנהו תנאי דתנן כל המצות שבפרשה מעכבות סדר תפילין לא מעכב, דכל שתי מצות דלא מעכבי אהדדי, אפי' סדרן בציוי מפורש, סדרן אינו מעכב כאשר כתבתי. וקיי"ל כהנהו דתנו כל מצוות שבפרשה דווק' מעכבות כעובדא דפ' מצות חליצה [יבמות ק"ה ע"א] דקדמה ורקקה קודם שתחלוץ והת' פריך והא בעינן כסדרן, כסדרן לא מעכב, והנה פירכא כסברת ר' זעירא דירושלמי ולית הילכת' כוותיה אלא כדמסיק כסדרן לא מעכב, ודווק' בשתי מצות דלא מעכבי אהדדי אבל אם יש סדר בציוי מפורש בדברים המעכבים גם סדרן מעכב כגון רקיקת יבמה לר' אליעז' דמעכבא ה"נ סדרן מעכב וכן תקיעות ראש השנה דמעכבי, סדרן נמי המפורש בשילהי ראש השנה [ל"ב ע"א] נמי מעכב' דהכי אמרינ' בפ"ב דברכות [ה"א] ירושלמי שמע ט' תקיעות אפי' כל היום יצא והוא ששמען על הסדר. וכן בפ' הקורא את המגילה [מגילה י"ח ע"ב] קראה סירוסין לא יצא. ראיתי בערך סרג סירוסין לא יצא, לא פי' בתלמודינו, אבל בירושלמי [מגילה פ"ב ה"ב] פי' אחד פרא אחד, פי' אחד זולת אחד כגון שקרא פסוק והניח פסוק וקרא שלישי וחוזר וקורא פסוק שיני שהניח. ה"נ הזאה וטבילה דמעכבי אהדדי וסדרן בציוי מפורש, דכת' [במדבר כ'] וחטאו ביום השביעי והדר ורחץ וטהר אומ' בסיפרי שאם הקדים טבילה להזאה לא יצא, דכת' וחטאו ביום השביעי ואחר כך ורחץ. כתבתי דסדר הנחת תפילין לא מעכב ודווק' כשכבר הניח שתיהן אבל אם הניח של ראש תחילה ועד שלא הניח של יד זכר שברע עשה לא יניח של יד דמוטב שיתבטל עשה בלא מעשה ממה שיתבטל עשה במעשה, כר' יהושע דמתן ד' במתן א' ינתן במתן א' כו' [זבחים פ' ע"א], והמבין יבין דלמ"ה דמיד כשהקדים של ראש עיות ושל יד הן יניח הן לא יניח לא יתקן מה שעיות. וחוזרני בי מאחר דקיימ' לן דתפילין לא מעכבי אהדדי א"כ אם לא יניח של יד קיים מצות תפילין של ראש, ואם יניח של יד איגלאי מילת' למפרע דשלא כדין הניח.
